בית מקדש מעט / אלמנטים של קדושה בתוך הבית

מלבד החיבור של הבית עם הטבע שסביבו, ישנו חיבור נוסף, משמעותי הרבה יותר, והוא החיבור של הבית עם הקדושה האלוקית שסובבת במרחב העולם.

למשל, אנחנו מבינים כי הכניסה האולטימטיבית לבית היא מצד מזרח, כדי להתחבר עם השמש
שנכנסת לביתה-עולמה דרך צד מזרח (ראה "הכניסה לבית - מהיכן").
אבל בהסתכלות מעמיקה יותר, הבית אינו מתחבר רק לתנועת השמש הטבעית שסובבת את הבית.
החיבור האמיתי כאן הוא לרצון האלוקי שמעל כוחות הטבע - אותו רצון אלוקי, שבגינו השמש זורחת בבוקר דרך צד מזרח ושוקעת בערב בצד מערב.

וכמו שברמת תכנון הבית המטרה העיקרית שלנו היא חיבור לאלוקות, לאור אינסוף המפעיל את כוחות הטבע, כך גם ברמת עיצוב הפנים של הבית.
כיוון שהרצון האלוקי הוא המניע ומקיים את המרחב הטבעי שסביב לבית, עיצוב הבית ותכנונו על פי הרצון האלוקי הוא משמעותי יותר מאשר העיצוב על פי כללי הטבע.
זה אולי נשמע מעט רוחני-מיסטי, אבל התוכן הפנימי שיוצקים לתוך הבית, מהותי יותר לקיומו של בית יציב, בטוח ומחובר.

כך למשל בסיפורו המפורסם של רבי נחמן מברסלב, "מעשה מביטחון", הבית של "בעל הביטחון" היה שקוע בתוך האדמה, מתחת לפני הקרקע:

אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע, והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ, והגג נופל ושבור. וראה ששם יושב אדם אחד ומנגן בעדינות ודקוּת על הכינור, עד שצריך להקשיב היטב כדי לשמוע את הצלילים. והאיש היה שמח מאוד, וקדרה עם משקה מונחת לפניו, והמשקה היה יין. ומאכלים ערוכים לפניו, והוא שמח מאוד. מלא שמחה, בלי דאגה כלל.

בית כזה, שעומד "בתוך הקרקע", אינו תואם כלל את הקריטריונים של בניית בית:
אין לו כיווני אויר, אין לו שמש, אין לו בוקר ואין לו ערב, וכנראה גם אין לו גינה...
איך בכלל קוראים לדבר כזה בית?
אלא, נראה שרבי נחמן מלמד אותנו בתיאור הזה שכאשר האדם מחובר לרצון האלוקי, הוא יכול להיות מאושר ושמח בביתו, אפילו אם הוא אינו עומד ב'סטנדרטים' של בית טוב מבחינה אדריכלית. 

על בית כזה נאמר: "כי אשב בחושך, ה' אור לי" (מיכה, פרק ז', ח') - גם כשהתנאים החיצוניים של הבית חשוכים בגלל חיסרון באור השמש ובכיווני אוויר, אם הבית מחובר לקדושה האלוקית אזי ה' מאיר אל תוך הבית במקום אור השמש החסר.

ישנם מספר אלמנטים שמסוגלים לייצר את החיבור הזה, בין בית האדם לבין הקדושה האלוקית האינסופית. כשמוסיפים אותם, כל בית הופך למעין "מקדש מעט" שבו בני המשפחה נפגשים עם הרצון האלוקי.
האלמנטים הללו הן מצוות הבית, ואלו הם:

מזוזה: האלמנט הראשי והראשון שצריך להיות בכל בית יהודי הוא מזוזה על פתח הבית, כמו שנאמר בפסוק: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". ידוע שהמזוזה מועילה לשמירה על הבית, אבל עוד לפני זה היא מזכירה לכל מי שנכנס בשערי הבית את אשר כתוב בתוכה: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
המזוזה היא תזכורת תמידית למטרת האדם בעולם: חיבור לכוח האלוקי העליון ששולט בעולם.

קופת צדקה: הרבי מלובביץ' הדגיש, שרצוי שתהיה בכל בית יהודי קופת צדקה, וחשוב שתהיה מחוברת לקיר הבית, כדי שתהפוך לחלק מהבית.

  ספרי קודש: גם בנוגע לספרי קודש דיבר הרבי מלובביץ' על החשיבות להרבות מהם בכל בית.
ספרי הקודש בבית משמשים כ'תמונת רקע', שמזכירה תמיד את הייעוד האמיתי של הבית. כמו כן, הצבת ספרי הקודש בספרייה נאה בסלון מעידה על כך, שבני הבית מודים כי כל הכתוב בספרים הוא אמת, אפילו אם בפועל לא מספיקים ללמוד מכל הספרים.

נרות שבת וחנוכייה: בכל בית צריך להיות בארון או על מדף, פמוטים שבהם ידליקו נרות של שבת קודש, וכן חנוכייה שבה ידליקו את נרות החנוכה.

על אף שפריטים אלו נראים פעוטים ושוליים יחסית לעיצוב הכללי של הבית, הם אלו שהופכים את הבית מבית סתמי וחשוך, שמצריך כניסה תמידית של שמש ורוח כדי להפיח בו מעט רוח חיים, לבית קדוש שמשמש כמגדלור רוחני לבני הבית.
בבית שיש בו את האלמנטים הללו, הפרטים העיצוביים האחרים חשובים הרבה פחות, אך כמובן אם יש אפשרות לעצב את הבית גם מבחינה אסתטית - מרוויחים כפליים.